כל מה שלא ידעת על נשירת שיער

נשירת שיער (אלופציה – Alopecia) היא בעיה אסתטית המופיעה בגברים ובנשים (ולפעמים אף בילדים), ועלולה לנבוע ממספר רב של גורמים – גנטיקה, זיהום או דלקת, חשיפה לקרינה, לחץ מכני מתמשך (משיכה, תלישה, סירוק), גיל, תזונה לקויה, מצבי עקה (סטרס) ועוד. במרבית המקרים הסיבות ניתנות לטיפול.

 

נשירה של עד כ-100 שיערות ביום, כאשר היא מתרחשת מכל חלקי הגוף באופן שווה, נחשבת לנשירה נורמלית. אם מספר השערות הנושרות חורג ממאה ביום, הנשירה מתרחשת מאזורים נקודתיים בגוף ואין צמיחה מחודשת של השיער שנשר – ניתן לומר שזוהי תחילתה של נשירה אבנורמלית.

 

התקרחות גברית (אלופציה אנדרוגנית)

סולם המילטון-נורווד להתקרחות גברית

זהו כנראה הסוג הנפוץ ביותר של נשירת שיער, המופיע בדרך כלל בקרקפת הגברית, ואחראי לכ-95% ממקרי אובדן השיער. נכון להיום התקרחות גברית טיפוסית נובעת מייצור של DHT, חומר המדכא צמיחת שיער.

 

הטיפול להתקרחות הגברית הוא בדרך כלל תרופתי, כגון מינוקסי או פרופסיה, כל עוד ניגשים לטיפול בשלב הפיך בהתקרחות. במקרה שהאפשרות התרופתית לא יעילה, ניתן לבצע טיפולים נוספים כגון השתלת שיער, שימוש בתוספות שיער לגברים או בתהליך של הדמיית שיער. כדי לאבחן את אובדן השיער הגברי, נעזרים בתרשים הנקרא "סולם נורווד" או "סולם המילטון-נורווד" (Hamilton Norwood Scale).

 

נשירת שיער אצל נשים

סולם לודוויג להתקרחות נשית

גם נשים סובלות מאובדן שיער, מנשירת שיער ומשיער דליל, אך מדובר במקרים נדירים יותר בהשוואה לגברים. נשירת שיער בנשים מגיעה בדרך כלל החל מגיל המעבר, כתוצאה מירידה בהורמון אסטרוגן. היא מתבטאת באזורים דלילי שיער בעיקר בקודקוד (לעומת נסיגת קו שיער מלאה אצל גברים), אך לעתים יכולה להגיע גם למצבים של התקרחות הדומה לזו הגברית.

 

גם כאן הטיפול ניתן בדרך כלל בתרופות, כגון מינוקסי המיועד במיוחד לנשים (עם ריכוז חומר פעיל נמוך יותר בהשוואה לגברים). כמו כן תמיד ניתן להגיע לסלון אתי שוקרון ולקבל פאה משיער טבעי, שתיתן בדיוק את המראה הרצוי. אבחון ההתקרחות הנשית מבוצע על-ידי תרשים הנקרא "סולם לודוויג" (Ludwig Scale).

 

איך מונעים נשירת שיער בנשים? למאמר המלא >>>

 

אלופציה אראטה (Alopecia Areata)

זוהי מחלה אוטואימונית נדירה, בה מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף, ובמקרה זה – את זקיקי השיער. המחלה גורמת לנשירת שיער ולהתקרחויות באזורים מסוימים בראש, אך עלולה גם להגיע לכלל חלקי הגוף עד כדי חוסר מוחלט בשיער בכל הגוף (אלופציה אוניברסליס). בהערה מוסגרת נציין שאחוז קטן מאוד באוכלוסייה נולד ללא שיער כלל, תופעה הידועה בשם אלופציה קונגניטה.

 

הטיפול במחלה יכול להיעשות הן ברמה התרופתית (מינוקסי, סטרואידים, קורטיזון) והן ברמה האסתטית – התאמת פאה לקבלת מראה טבעי. לעתים נוצר אובדן שיער בנשים לאחר לידה, כתוצאה ממחסור בחומרים חיוניים לגוף או משינויים הורמונליים. בעיה זו בדרך כלל נפתרת מאליה, אך אם היא נמשכת יותר מ-3 חודשים – יש לפנות לרופא.

 

תלישת שיער (טריכוטילומניה / Trichotillomania)

סוג נוסף של אובדן שיער מתרחש כתוצאה מבעיה פסיכולוגית, לרוב מתח או מצוקה נפשית אחרת, המובילה לתלישת שיער אובססיבית על-ידי המטופל. בעוד שהטיפול בטריכוטילומניה זו הוא בדרך כלל פסיכולוגי או פסיכיאטרי, ניתן להשתמש בתוספות שיער או בפאות זמניות עד להחלמה ולצמיחת השיער מחדש.

 

Bookmark the permalink.

Comments are closed.